<h1>ערכי תנאים ואמוראים לרבינו יהודה ב"ר קלונימוס משפירא רבו של הרוקח — ערך רבי יוסי בר אבאי</h1>
<h2>דף עו.</h2>
ובפרק דם חטאת [זבחים צ"ו ע"ב] גרסינן, רבי טרפון אומר בישלם מתחילת הרגל יבשל בו כל הרגל. וחכמים אומרים עד זמן אכילה מריקה ושטיפה. וטעמא דרבי טרפון כדרב נחמן אמר רבה בר אבוה כל יום ויום נעשה גיעול לחבירו. ורבנן, אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה הכי קאמר ממתין לה כל זמן אכילה והדר עביד לה מריקה. מנא הני מילי א"ר יוחנן משום יוסי בן אבאי, כתיב ומורק ושוטף, וכתיב כל זכר בכהנים יאכל, סמך אכילת כהנים אצל מריקה ושטיפה. הא כיצד ממתין לה עד זמן אכילה והדר עביד לה מריקה ושטיפה. גרסינן בשלהי ע"ז [ע"ו ע"א] השפוד והאסכלא מלבין באור. והתנן גבי קדשים השפוד והאסכלא מגעילין בחמין. א"ל עמרם ברי מה ענין קדשים אצל גיעולי גוים הכא היתירא קא בלע והתם איסורא קא בלע. ומסיק רב אשי בעידנא דקא פליט ליתא לאיסורא בעיניה. ויש לתמוה מנא לן דשפוד ואסכלא דקדשים סגי בהגעלה. מכדי בכלי נחושת בשלה כתיב [ויקרא ו'] ונחושת [אטו] לאו בר ליבון הוא. ובישול נמי אפילו בגיעולי גוים נמי בכלי מתכת אפילו בכלי ברזל סגי בהגעלה דכבולעו כך פולטו. ואע"ג דדרשינן בתורת כהנים [פ' צו] כלי נחושת אין לי אלא כלי נחושת שאר כלי מתכות מנין ת"ל ואם. נהי דמרבינן מ"מ בישול כתיב, ולא מצינו בישול קרוי צלי. ואין להשיב מההיא [נדרים מ"ט ע"א] דהנודר מן המבושל דמותר בצלי ובשלוק ורבי יאשיה אוסר. וזכר לדבר ויבשלו את הפסח באש. התם מפרש "באש". ופשטיה דקרא ויבשלו את הפסח כלומר הבא עם הפסח כגון שלמים ויבשלו. והאי "את", "עם" הוא. והפסח באש כמשפטו.
והתם נמי גרסינן בפרק דם חטאת [זבחים צ"ז ע"א], ת"ר מריקה ושטיפה בצונן [דברי רבי וחכמים אומרים מריקה בחמין ושטיפה בצונן]. מ"ט דרבנן מידי דהוה אגיעולי גוים. ורבי אמר לך הגעלה לא קא אמינא דודאי צריך, כדאמרינן נמי רבנן מידי דהוה אגיעולי גוים. אלמא הגעלה בקדשים בהדיא לא כתיבא אע"ג דכתיב ומורק, אלא משום דגמרינן מבישולי גוים. אם כן מאי טעמא לא ילפינן נמי מהתם אף לצלי. שהרי החמירה תורה בקדשים יותר מגיעולי גוים לענין פליטה. דאע"ג דלגבי גיעולי גוים איסורא בלע לא אסרה תורה אלא קדירה בת יומה, אבל ליומא אוחרא אינה צריכה הגעלה. ואילו גבי קדשים (לא) אסרה תורה אף ליומא אוחרא, דהא משום נותר צריך להגעילו. וכיון שבלע הצלי בשפוד ואסכלא יותר מן הבישול, שהצלי גוף האיסור בלא תערובת היתר נבלע בהן. אבל סתם בישול עם היתר הוא כגון מים או שאר משקים. מפני [מה] שפוד ואסכלא דקדשים סגי להו בהגעלה ומנין. ועוד החמירה תורה בקדשים שאם בישל במקצת כלי טעון מריקה ושטיפה כל הכלי. ורמי בר חמא נמי בעא התם אם צלאו לבשר קודש באויר תנור שלא בלע אם נאסר התנור. ופשיטא דגבי שאר איסורים לא מיתסר. וטעם הגון אין לי לחדש בו.
מיהו האי דטעון הגעלה ליומא אוחרא אע"פ שנותן טעם לפגם. נראה לי דגזירת הכתוב הוא. והטעם מפני שאיסורי הנאה הן קדשים שנפסלו. וכל שהוא אסור בהנאה אוסר בנתינת טעם אפילו בפגם. והיינו דאמרינן בפרק כל שעה [פסחים ל' ע"א] אמר רב קדירות בפסח ישברו. ופרכינן ואמאי ישברו לישהינהו לאחר הפסח וליעבד בהו שלא במינו. גזרינן דילמא אתי למיעבד בהו (שלא) במינן. אלמא אע"ג דנותן טעם לפגם הוא (שלא) במינן אסור משום דאיסורו במשהו. דרב לשיטתיה דאמר אע"ג דנותן טעם לפגם מין במינו בכל שהן. ונותן טעם לפגם נמי בדבר שאיסורו איסור הנאה אוסר כשיש בו בנותן טעם. והא דקאמר דילמא אתי למיעבד בהו במינו, הוא הדין דמצי לשנויי דילמא לא עביד כשיעור ביטול טעם אף בשלא במינו. אלא דלא שכיחא הוא, שהנותן בקדירה לבשל, סתם יש בו יותר מששים.
